זוהר כבוד המשיח

הנפלא ביותר באמונה המשיחית, ואשר מייחד אותה מכל שאר דתות העולם, הוא שיש לה מה שאפשר לכנות היסטוריה רפלקסיבית – היסטוריה לפני שההיסטוריה הממשית שלה החלה – חיים לפני לידתה. ההיסטוריה שלה מורכבת משתי תקופות נפרדות, שכל אחת מהן כתובה בכרך נפרד, אך לא זו בלבד שהשניים חוברים יחד לשלם, אלא הקשר ביניהם הוא כזה שאמיתותו של האחד מחוזקת ומוכחת על ידי עדותו של השני. אלמלא הכרך הראשון, היה הכרך השני חסר כל יסוד ובלתי מובן; ואלמלא השני, לראשון לא הייתה אבן פינה שתאחד את צלעותיו, ולא אבן ראשה שתשווה לו מראה שלם ומושלם וכך תחתום אותו כמלאכת המחשבת של אלוהים, המושלם בכל דרכיו. כבר אמרתי שלאמונה המשיחית היו חיים לפני שנולדה. אותם חיים שהיו לה לא חדלו, והם עדיין מפעפעים בקיומה בהווה. בן ההבטחה עדיין ניזון משדי אמו, התקווה, והיא מצדה מתחדשת וניעורה לחיים בזכות החיים החדשים שהיא מקבלת חזרה מבן חלציה. המשיח של ההיסטוריה אינו אלא פרי עץ הנבואה, והמשיחיות אינה אלא הגשמה של תוכנית שקוויה הראשונים שורטטו יותר מאלף שנים קודם. אם העץ הוא טוב, הרי שהפרי, אם הוא באמת פריו של אותו עץ, חייב להיות טוב גם הוא; ואם נכיר בכך שהתוכנית היא מעשה ידיו של האדריכל השמימי, כל שעלינו לעשות כדי לברר אם הבניין שהקים ישוע מנצרת